האתר הוא על הארה אבל גם על השבריריות האינהרנטית והיופי של היותי אנושי. על התעוררות אבל גם על השכחה. על האושר העילאי והחסד אבל גם על הכאב, דאגות והקשיים המהווים חלק מחיי היום יום כי לדחות כל חלק שהוא מהאנושיות שלי, בין אם אני אוהב אותו או לא, זה להיות פחות לא יותר.

על הארה, אבל לא על הפנטזיה של איזשהוא סופרמן  הנח בהתעלות על טבעית אלא על ההארה כפי שהיא באמת של בודהות הקמים בבוקר לוקחים את הילדים לבית ספר, הולכים לעבודה ומדי פעם אפילו רבים עם בת הזוג.

על מה קורה לאחר הסאטורי (ההתעוררות) הראשון כשבבוקר למחרת אני מקבל טלפון מהבנק לגבי החריגה מהאוברדראפט או נזיפה מהמנהל במשרד כי שכחתי לשלוח מייל ללקוח, ועל הטמעת ההארה עד שהיא חלק טבעי ויום יומי מחיי בתוך הבלאגן והמהומה של החיים המודרניים.

ולבסוף גם על הפגת כמה מהמיתוסים הרבים המיוחסים להארה שבתחילת החיפוש מסייעים לדרבן אותי לצאת לדרך אבל בהמשך מונעים ממני להתעורר כי אני טובע ברעיונות, ציפיות, וחלומות  של מה הארה אמורה להיות במקום להכיר במה היא באמת. גם אם ההכרה במהי באמת מאלצת אותי לזנוח את כל אותן דעות, פנטזיות וחלומות שיצרתי לאורך השנים ולהודות בכך שאין להם כל בסיס או יסוד, ושלהיות בודהה זה לא פחות לחיות בלב פתוח מלנוח בנירוונה.

כשיצאתי לחיפוש לא היה לי מושג מהי הארה. היו לי המון רעיונות, ציפיות ותקוות. קראתי עשרות ספרים, הקשבתי לדרשות ולמורים רבים ולאט לאט גיבשתי דעה ברורה שהייתה בדיעבד, שגויה לחלוטין.

לא היה לי קל להכיר בכך שהאמת היא שאני לא יודע ולהודות שיהיה עלי לבוא עירום. שיהיה עלי להכיר בכך שאצטרך לוותר על הרעיונות הציפיות והתקוות שהיו כל כך יקרים לי. הייתה לי דעה ברורה מאד מה צריכה להיות ההארה וכשמצאתי, באופן בלתי צפוי לחלוטין, זה בכלל לא היה מה שרציתי וקיוויתי למצוא. אבל לא הייתה לי ברירה. נכנעתי וויתרתי בעל כורחי על ההנחות האמונות והחלומות הכול כך יקרים ואהובים שטיפחתי של מה הארה אמורה להיות, ושכל כך עינגו וליוו אותי בנאמנות לאורך כל אותן השנים.

התעוררתי. זה היה רגע מכונן ששינה את חיי. סוג של אושר שאין דבר הדומה או משתווה  לו ואז כמו כל חוויה הוא עבר.

בסיפורי זן רבים התלמיד רואה את הירח משתקף במים או את המורה מכה במקל הבמבוק ובאחת התלמיד מגיע להארה. מה ששוכחים לספר זה שלמחרת הוא מקבל את הקואן או את טכניקת המדיטציה הבאה .מה שלא הבנתי היה שהחיפוש לא נגמר, הוא רק התחיל.

ההתעוררות הראשונה או הכניסה לנהר כפי שהיא מכונה בבודהיזם הטרהוודי היא הצעד הראשון. עד אליה גיששתי באפלה, עד אז אפילו לא מצאתי את הדרך. סוף סוף עשיתי את הצעד הראשון אבל הוא היה רק הראשון. לא ידעתי שיותר מעשר שנים יעברו מאותה התעוררות ראשונה ועד להארה כחלק יום יומי מחיי.

התעוררות, מרהיבה ככל שתהיה אינה הארה ואם הדרך להתעוררות הראשונה לא ברורה ומעורפלת, הרי שהתהליך שלאחריה ברור עוד פחות וכמעט ואין אליו הכוונה. כשיש היא לרוב טובעת במטפורות, דימויים, מיתוסים ואמונות שגויות ומטעות שאין בהן באמת צורך. אבל ההכרה בכך שאיני יודע אפשרה לי לראשונה לבוא עם כוס ריקה.

מטרת האתר לענות בפשטות, בבירור, ובאופן הכי מובן וגלוי שאפשר על שאלות כמו  מה ההבדל בין התעוררות להארה? האם כל אחד יכול להגיע להארה? איך מגיעים להארה אם בכלל? למה אני "נזכר ושוכח"? האם המיינד יעלם? מה קורה לאחר חווית ההתעוררות הראשונה? ולהציג מפת דרך המבוססת על החיפוש האישי שלי מתחילתו ועד סופו.  אני מודע לכך שדרכו של כל מחפש שונה ואישית, ואני לא יודע ולא מתיימר לדעת מה תהיה הדרך האישית שלך, אבל אולי האתר יסייע, ולו רק במעט להפיג מקצת מהערפל סביב מהי הארה ולתת מענה לכמה מהשאלות העולות לאורך החיפוש.

בין דפי האתר:

הארה - מפת הדרך
♦ הארה - ההתעוררות הראשונה: מהי ההתעוררות הראשונה, ותיאור של ההתעוררות הראשונה שלי
♦ הארה - הטמעת ההתעוררות הראשונה: איך להטמיע את ההתעוררות בחיי היום יום  
♦ הארה - מהתעוררות להארה: השינוי ההכרתי המאפשר את המעבר מהתעוררות להארה
♦ הארה - כדרך חיים: לחיות מתוך ערות
♦ הארה - הצעד האחרון: ההכרה הסופית ממנה אין חזרה