הארה - הטמעת ההתעוררות


רגע ההתעוררות הראשון הוא רגע מדהים, אבל כמו כל חוויה אחרת הוא יחלוף. רוב ההסברים, התיאורים והטכניקות מכוונים את המחפש להתעוררות הראשונה, אבל מה קורה לאחר מכן? במסורת הזן קוראים לחשיפה הראשונה קנשו, בהינדואיזם היא נקראת "סויקלפה סמדהי" ובבודהיזם מי שחווה את הסאטורי הראשון מכונה "הנכנס לנהר".
בכל אותן המסורות כמו גם בזרמים המיסטים הנוצרים, בסופיזם האיסלמי וביהדות הוטבע מונח המתייחס להתעוררות הראשונה. לא משנה מי הוא המנחה: ראש מנזר זן או דרוויש סופי, הוא יודע שזה אינו הסוף אלא ההתחלה. חוויה היא מטבעה זמנית וחולפת, ההצצה הראשונה תחלוף.

עד עכשיו מטרת החיפוש הייתה למצוא את השביל. עכשיו היה עלי להתחיל ללכת. אבל איך ולאיפה? מה קורה לאחר ההתעוררות הראשונה? תהליך ההטמעה הוא תהליך ההתאמה של האורגניזם למצב ההוויה החדש אליו הוא נחשף. זהו התהליך ארוך השנים של ההתמרה עד שמצב ההוויה החדש הופך לחלק טבעי ורגיל מחיי היום יום.
חויית הסאטורי שונה לחלוטין מכל חוויה אחרת שחוויתי מעולם. זהו מצב הוויה השונה מכל מה שהכרתי ולכן הוא דרש התאמה קיצונית של המיינד. במהלך כל חיי למדתי לפעול רק כדי להשיג מטרה. לכל פעולה שעשיתי הייתה כוונה להשיג יעד ולא משנה מהו. בין אם אני הולך למיטה כדי לישון או נוהג כדי להגיע לעבודה. מוצא בין או בת זוג כדי לאהוב ולאהב, לברוח מהבדידות או להקים משפחה, או מזמין פיצה כי אני רעב. לכל פעולה יש מטרה. לפעול "סתם" ללא מטרה מוגדר כשיגעון. הגיון מוכוון מטרה (GO - goal oriented logic ) הוא אסטרטגיית החיים הבסיסית שרכשתי, ובעצם היחידה שאני מכיר. אני אפילו לא יודע שיש אפשרות אחרת - וכשאני רואה סימנים שלה היא נראית לי כמו טירוף:

צ'ארלי מטפס על עמוד חשמל ומתחיל לצעוק בכל כוחו.
הוא נעצר על ידי המשטרה ובית המשפט שולח אותו לבדיקה פסיכיאטרית.

"אתה מסוגל להסביר את התנהגותך?" שואל הפסיכיאטר את צ'ארלי.
"דוקטור" משיב צ'ארלי לפסיכיאטר, "אם אני לא אתחרפן מידי פעם אני אשתגע".

אבל הארה אינה מוכוונת מטרה. למעשה היא הפוכה להיגיון מוכוון מטרה. תודעה חסרת אובייקט אינה אפשרית לנוכח היגיון מוכוון מטרה. הניסיון לכוון את התודעה ממקד ומביא להזדהות והתודעה שוב אינה חסרת אובייקט. עצם הניסיון מביס את עצמו. אם להיעזר באנלוגיה "קלוקלת" זה קצת כמו לנסות להירדם, ככל שתתאמץ יותר כך תתעורר יותר. זהו מצב הוויה מתסכל ומתיש עבור המיינד שמותאם ובנוי לקבוע מטרות ולפעול כדי להשיג אותן.

בנוסף לתפיסת עולם המבוססת על הגיון מוכוון מטרה למדתי לתפוס את העולם מנקודת ראות סובייקטיבית, , כל דבר נתפס ביחס אלי: "אלה השמיים שאני רואה" או "זהו הכיסא שאני יושב עליו". למעשה אני לא יכול אפילו לדבר או לכתוב משפט נכון דקדוקית מבלי שיהיה לו נושא ונשוא. אבל תודעה חסרת אובייקט אינה אישית. היא אינה יכולה להיות אישית מאחר ואשליית האני חדלה. אם אין אני, דבר אינו אישי.

האובייקטים המנטאליים: מחשבות, רגשות ותחושות מופיעים ונמוגים אבל התודעה אינה מזדהה עם אותם עצמים רגעיים שבעבר האמנתי שהם אני. כל שיש הוא זרם של אירועים. "מה שיש" והמודעות ל"מה שיש" חופפים כי אין עריכה או מניפולציה של התודעה. לא מה אני רוצה, מקווה, מאמין, מניח, חושב, מסכים, מקבל או לא מקבל, אלא מה יש, מבלי להשוות, לשפוט, להסתיר, לערוך או לתקן.

הפשטות מוחלטת, כי דבר לא "מכתים" את "עדשת התודעה". ללא פילטרים כגון שיפוט, השוואה או בחירה הכול נתפס כמו שהוא ללא כל המשגה או עריכה. סוג זה של חוויה נקרא לעיתים חוויה ישירה (Direct Experience) כי אין דבר המפריד בין המודעות למה יש, ולמה שיש.

זהו מצב של הוויה מתוך אי ידיעה. התודעה נמצאת בהווה באופן מלא ומוחלט. אני מודע, ללא כל הזדהות מדי רגע ברגע לאירוע הבא, ללא בחירה או שיפוט. קצת כמו צופה באולם הקולנוע של עצמי, ללא שום הכוונה או מושג מה יהיה האירוע הבא, חופשי מהידוע. הכל קורא מעצמו, בלי מאמץ, אין צורך לעשות דבר, בעצם מעולם לא היה.

המודעות היא ברגע. בזה הרגע, ללא סיפורים על העבר או העתיד. נחה בפשטות, תום ואושר. דבר בעצם לא השתנה מלבד הצורך לשנות. זוהי התמרה. שינוי הוא יותר או פחות מאותו הדבר. התמרה היא הוויה חדשה. זהו מצב הוויה שהינו הופכי לחלוטין להיגיון מוכוון מטרה ויתרונו האחד והיחיד על היגיון מוכוון מטרה הוא שהוא מאפשר אושר.

להיגיון מוכוון מטרה (GO-Goal Oriented Logic) ערך רב. למעשה הוא מאפשר את רוב הישגי האנושות: את המדע, את הטכנולוגיה, את עצם ההישרדות שלנו כבני אדם. אין לי שיניים גדולות או טפרים אבל אני יכול לחשוב ולהמשיג. היגיון מוכוון מטרה מאפשר לי לתכנן, להסיק מניסיון העבר,ליצור כלים ולהגשים מטרות. הדבר היחיד שהגיון מוכוון מטרה אינו מאפשר הוא אושר: ברגע שמטרה מוגשמת אחרת תתפוס את מקומה. זהו מרדף אין סופי שהמיטב שהוא מקנה הוא עונג או תחושת סיפוק רגעית ולבסוף תמיד חולפת. תמיד יופיע עוד אובייקט מנטאלי להזדהות עימו ותמיד הוא לבסוף יימוג ויותיר אותי חסר.

תהליך ההטמעה הוא תהליך בו המיינד לומד, לאט ולאורך זמן תוך כיבוד של הקצב האישי והיכולת שלו, להתמודד עם ההוויה החדשה. במילים אחרות ההטמעה היא תהליך ההתמרה של המיינד.זהו כמעט תמיד תהליך ארוך הדורש ברוב המקרים גם שינוי של סגנון חיים. כפי שאדם הרוצה לרדת במשקל מפסיק עם הדיאטות והעליות והירידות במשקל שוב ושוב, ועובר לחיות חיים בריאים; או כמו שאדם לאחר התקפת לב משנה את סגנון חייו, מתחיל לעשות ספורט, ולומד ליצור את התנאים המאפשרים לו חיים טובים יותר, אבל אין הוא צריך לקרות באחת.

אט אט למדתי להטמיע את אופן ההוויה החדש לתוך חיי תוך התחשבות ביכולת של המיינד שלי להתמודד עם התמורה. דרך חיי השתנתה בהתאם כדי לתמוך בשינוי. התהליך התרחש גם מתוך התכוונות אבל גם כי השתנתי וחשתי בצורך להתאים את חיי לשינוי שעבר עלי כדי שיהיה לי טוב יותר. אני חיי את חיי ובמהלך התהליך נזכר ושוכח, נזכר ושוכח (אם כי בעצם אין מי שיזכור ומי שישכח) עד שברגע מסויים מכה בי ההכרה שבעצם אין הבדל בין "רגע מואר" ו"רגע רגיל". מורה הזן הקואין אמר: "This very place the lotus paradise, and this very body the Buddha"
זה המקום גן עדן הלוטוס, גוף זה עצמו – הבודהה.

ברגע מסויים ובלתי נמנע מופיעה הידיעה הברורה והעמוקה: הארה אינה אודות רגעי השיא או רגעי ההתעוררות, עד כמה שהינם מכוננים ומרהיבים, אלא התודעה היום יומית. הארה היא ההכרה במה שיש בזה הרגע, ולא משנה במה. אפילו אם בזה הרגע מה שיש הוא אי נוחות, כאב או אי קבלה. ההארה אינה מפלה. אין זה משנה אם אני מסכים או לא מסכים לקבל את מה שיש. זהו ההבדל בין קבלה להכרה. קבלה היא פעולה אקטיבית הדורשת שינוי הלך נפשי בשעה שלהכרה במה שיש לא נדרשים כל שינוי, עשייה או הסכמה. הכרה אינה דורשת כל מאמץ או פעולה. לאמת ולכנות "ניחוח" שלא ניתן לטעות בו.

אחד הקואנים שמקבל תלמיד זן לאחר ההתעוררות הראשונה הוא: "אדם מואר בעליל נופל לתוך באר. הכיצד?". לעולם איני יכול לאחוז בהארה, כל שאני יכול לעשות הוא להיכנע ולהיות פתוח לכל מה שיש ללא אבחנה, בכל אין סוף ההתגלמויות המשתנות מרגע לרגע, וגם אז אין ההארה ודאית או "נרכשת". משמעות הכניעה היא רק כניעה. היא אינה טריק להשגת ההארה. הארה אינה "מושגת". מורה הזן שונריו סוזוקי אמר פעם:"אין אנשים מוארים, רק פעולות [ארועים או רגעים] מוארות". רגע אחד מואר ורגע אחד לא, ואין כל הבדל. אפשר להכין כוס תה.

על המעבר מהתעוררות להארה ועל מהו החיפוש בדף הבא: הארה - מהתעוררות להארה