הפיתוי של האלים


האגדה מספרת שיום אחד שיוה ופרוואטי יצאו לטייל והגיעו לגן מופלא. פרווטי הנרגשת הסתובבה בפליאה בין העצים הרבים ואז שאלה את שיווה האם אחד מהם מיוחד במינו. שיוה הצביע על העץ שלידה וענה שזהו עץ משאלות. במיתולוגיה ההינדית עצי משאלות נקראים קלפהטרו או קלפהווריקשה. עצים אלא מגשימים את המשאלות של האדם הנמצא לידם. אין זה משנה אם האדם יודע שהעץ הוא עץ משאלות או לא. בו ברגע שמשאלה מופיעה היא מוגשמת:

יש סיפור על אדם שנרדם תחת עץ משאלות.
כשהתעורר חש רעב ובאופן לא מודע הביע משאלה לאוכל שמייד התגשם.
שמח האדם, אכל ושבע ואולם אז צמא אחז בו. ברגע בו חשב:
"כמה טוב אם היה לי בקבוק יין" התגשם המשקה מולו.
שמח האדם ושתה אולם אז החל לחשוב:
"מה קורה? איך זה שכל דבר שאני חולם עליו מתגשם? ומה אם זהו מעשה שדים ורוחות?"
מייד התגשם שד ואכל אותו.


למיינד כוח מופלא. למיינד היכולת לטוות אשליות. אין זה משנה אם אני מודע לכך או לא. ברגע שאביע משאלה המיינד יטווה אותה עבורי ומכיוון שלרוב איני מודע לכך הרי שהאמין במציאות האשליה והתענג עליה או אסבול ממנה.

כל זמן שיש לי רעיונות, מושגים, דעות, ציפיות, הנחות ואמונות...כל מה שאראה יהיו אותם רעיונות, מושגים, דעות, ציפיות, הנחות,ואמונות שלי כך שאני בעצם חי בתוך אשליה או סיפור שאני טווה כל הזמן בין אם אני מודע לכך או לא.

שופט עליון ובישוף נפגשים בערב התרמות ומוצאים את עצמם בויכוח ידידותי
למי משניהם יותר כוח על האנשים שמסביבם.

הבישוף אומר לשופט: "ידידי, המיטב שאתה יכול לעשות הוא לשלוח עבריין לכלא לכל חייו
אבל אני יכול לשלוח אותו לגיהנום לנצח"

"הא כן" נד השופט בראשו " אבל ההבדל הוא שכשאני שולח מישהו לכלא הוא באמת מגיע לשם!"

ומכל האשליות הממכרות ביותר הן אלא שלעיתים נקראות פיתוי האלים. כשאני מתחיל לתרגל מדיטציה והמודעות מתחילה להעמיק אני נתקל בתופעות הנקראות בהינדואיזם סידהי ובזן מאקיו. משמעות המילה סידהי היא כוחות, וככל שהתרגול שלי מעמיק כך אני נתקל בכל מיני יכולות כמו לדוגמה שליטה מוגברת בגוף. נזירים בודהיסטים מהזרם הטיבטי מייבשים על גופם העירום סדינים רטובים בשלג כאחד מהשלבים בלימודייהם, או לחלופין שאמנים משתמשים במיומנויות של חלימה צלולה שהיא מצב בו אני ער לגמרי במהלך השינה ומסוגל לבצע פעולות רצוניות בתוך חלום.
במעבדת השינה בטכניון ובמעבדות נוספות בעולם מתבצעים מחקרים על חלימה צלולה. זהו מצב תודעה המוכר על ידי המדע המודרני בין היתר מכיוון שהינו ניתן לחקירה מדעית.
מצב תודעה אלטרנטיבי נוסף המוכר יחסית הוא היפנוזה והוא חדר למיין סטרים עד כדי כך שרופאי שיניים לדוגמה, יכולים להשתלם בהיפנוזה כדי להקל על הפחדים של המטופלים שלהם.

קיים מיגוון שלם של מצבי תודעה אלטרנטיבים המאפשרים גישה ליכולות ומצבים שאינם נגישים ממצב התודעה הרגיל בו אני מבלה את חיי היום יום. מצבי תודעה אלו נגישים על ידי תרגולים שונים. לרוב טכניקות דמיון מודרך אבל גם דרך טראומות רגשיות ופיזיות כמו צום או חוויות של כמעט מוות, או על ידי שימוש בסמים פסיכודליים המשנים מצבי תודעה.

ככל שהתרגול שלי מעמיק וככל שאני מעמיק לתוך עצמי דרך השכבות השונות כך גובר הסיכוי שאחשף למצבי תודעה אלטרנטיבים . הסיבה ששכבת מצבי התודעה האלטרנטיביים הללו מכונה לעיתים הפיתוי של האלים היא שלראשונה בחיפוש אני מקבל הצצה אל טבעי האמיתי ולראשונה אני יכול לחוות bliss. בליס אינו אושר. הוא מעבר לאושר. בליס הוא החופש מההזדהות עם כל הסיפורים ואשליות בהם אני מבלה את חיי. לעיתים מכונה מצב זה סאטורי או סמדהי.

זהו המכשול הקשה והעצום ביותר בפני הארה.

ברמות השטחיות שלו הפיתוי של האלים כולל חוויות המתוארות על ידי החווים אותם כתקשור, מסעות אסטרליים, מפגש עם רוחות/מנחים/חיות טוטם/ אלים, יציאה מהגוף, חווית ארכיטיפים ועוד מצבים רבים התלויים בעיקר ברמת הייצירתיות של המינד החווה אותם.

הסיכון כאן הוא כפול. ראשית הוא מסוכן כי עדיין קיימת קונספטואליזציה של העולם. אי ההמשגה אינה מושלמת וההארה מתועלת דרך עולם הרעיונות, מושגים ואמונות המודעים ושאינם מודעים של המיינד. האשלייה נמשכת אם כי בעומק רב יותר. צודקים המחפשים החשים כי חוויות אלא הינם "אמיתיות יותר" כי במובן מסויים זה באמת נכון. בעומק בו נמצאת שכבת מצבי התודעה האלטרנטיבים ההפרדה ביני לבין "מה שיש" או בין הסובייקט לאובייקט דקה יותר. דרך נוספת לומר זאת היא להגיד שאשליית האני חלשה יותר, אבל מכאן נובע הסיכון.

ראשית החשיפה למצבי תודעה אלטרנטיבים עלולה להפוך לחמדנות אחר העונג והכח הנחווים ואין שום הבדל בין חמדנות אחר מין, כסף או כח וחמדנות אחר יכולות רוחניות. חמדנות היא חמדנות באשר היא, והיא חומר הבעירה שמזין את האגו.

ברמה העמוקה שלו הפיתוי של האלים היא חווית הסאטורי עצמה מכיוון שאין אושר או עונג המתקרב אליה. זהו באמת הפיתוי של האלים המפתה להישאר בשכבת מצבי התודעה האלטרנטיבים ולהאמין שהגעתי, או במילים אחרות להגיע בסוף החיפוש הארוך סוף סוף לפני הדלת ולא לפתוח אותה כי נעים לי מדיי על הסף.

במיתולוגיה היוונית מסופר על אודיסאוס שבמסעו הביתה מגיע לאי של אוכלי הלוטוס. אוכלי הלוטוס הם מחפשים שכמעט הגיעו לסופו של החיפוש ואז התמכרו לעונג ולפיתוי של האלים. בהגיעם אל האי בו פורח הלוטוס הם מוותרים על השיבה הביתה או על ההארה עבור אכילת פרחי הלוטוס או עבור אשליית העונג של מצבי התודעה האלטרנטיבים השונים, ובמובן מסויים כל עוד יש סיפור הרי שלא באמת משנה על מהו. בין אם הוא על קידום בעבודה או על מפגש עם מדריך רוחני, עדיין יש תרגום על ידי המינד הכו יצירתי של ההארה לרעיונות, דעות, תמונות, ומילים. לא לחינם הדאו דה צ'ינג (הטקסט העיקרי בדאואיזם) מתחיל במילים:"הטאו שניתן לבטאו במילים [או לחלופין לחשוב, לראות, או לדמיין] הוא אינו הטאו". (התוספת בסוגריים המרובעים היא שלי)

קשה לוותר על ההזדהות עם מה שגורם לי סבל, אבל קשה כפליים לוותר על ההזדהות עם מה שגורם לי עונג ואולם אל ההארה עלי לבוא עירום ועריה ללא כל כסות של רעיונות, דעות, אמונות, ציפיות, הנחות ותקוות...

בספרו:"אחרי האקסטזה – הכביסה" ג'ק קורנפילד מספר שלאחר שעזב את מורו ובמשך שנים רכש חוויות ותובנות רוחניות שב לדווח. כשסיים מורו חייך אליו באהבה ואמר:"אז אני רואה שרכשת דברים נוספים להרפות". בזן נעשה שימוש במונח מאקיו או אשלייה עבור הארועים מעולם התופעות הרוחני:

נזיר צעיר בא בהתרגשות אל הרושי (ראש המנזר) ומספר בקול מוכה תדהמה:"מורי, בכל פעם שאני יושב למדוט אני רואה את הבודהה מתגשם מולי, מרחף באויר עטוי הילה סגולה וקורץ לי בעינו". ראש המנזר מחייך ומשיב:"בני, אכן מאמציך נושאים פרי, ואם תמשיך להתרכז באויר נכנס ויוצא מהאף אולי הוא ירים את התחת השמן שלו, יסתלק, ויפסיק להפריע לך לתרגל"

מאקיו הן סימן להעמקה אבל בו זמנית גם מלכודות שעל המחפש להכיר בטבען ולנטוש כדי להמשיך את כל הדרך עד להארה עצמה.