הארה - הצעד הראשון


מולא נאסר א-דין תמיד השיב לכל דבר במילים: "איזה מזל שלא יותר גרוע"
עד שלבסוף נמאס לחבריו ואחד מהם החליט ללמד אותו לקח. בפגישה הבאה הוא פנה אליו ואמר:
"מולא, אתמול חלמתי שמתתי,הושלכתי לגיהנום וסבלתי מייסורי נצח".
"איזה מזל" אמר מולא בהקלה, "טוב שלא היה יותר גרוע".
"איך אתה יכול להגיד את זה מולא" התפוצץ החבר: "מה מזל?"
מולא התבונן בו והשיב: "איזה מזל שזה היה רק חלום."


כשיצאתי לחיפוש לא היה לי מושג מהי הארה. היו לי המון חלומות, רעיונות, ציפיות ותקוות. קראתי עשרות ספרים, הקשבתי לדרשות ולמורים רבים ולאט לאט גיבשתי דעה ברורה שהייתה בדיעבד, שגויה לחלוטין.

"פרופסור לפילוסופיה שהגיע למנזר ביפן ניגש אל ראש המנזר וביקש ללמוד על הארה.
הנזיר הזמין אותו לחדרו והציע לו כוס תה.
בזמן שהמים רתחו הפרופסור החל לספר לנזיר שהוא קרא המון טקסטים ושהוא מבין שהארה היא ביטול הסבל הנובע מהזדהות עם האגו.
הנזיר לא ענה ובשקט התחיל למזוג את המים הרותחים על עלי התה שבכוסו של הפרופסור, שהמשיך  לדבר על כך שיש זרם המאמין כי ההארה קוראת בבת אחת בעוד שישנם אלא המאמינים כי מדובר בהליך הדרגתי.
הנזיר המשיך למזוג בזמן שהפרופסור ציין שיש הבדלים בתפיסה הבודהיסטית וההינדית של ההארה עד שלפתע התה החם גלש על מכנסיו. רטוב כולו הוא קפץ על רגליו והתחיל לצעוק על הנזיר:
"אתה לא רואה שהכוס מלאה? מה אתה לא מבין לבד שאי אפשר למלא כוס מלאה?"
הנזיר חדל למזוג, הניח בעדינות את קנקן התה על השולחן, והשיב לפרופסור:
"אתה צודק, כשהכוס שלך תהיה ריקה, חזור".


לא היה לי קל להכיר בכך שהאמת היא שאני לא יודע ולהודות שיהיה עלי לבוא עירום. שיהיה עלי להכיר בכך שאצטרך לוותר על הרעיונות הציפיות והתקוות שהיו כל כך יקרים לי. הייתה לי דעה ברורה מאד מה צריכה להיות ההארה וכשמצאתי, באופן בלתי צפוי לחלוטין, זה בכלל לא היה מה שרציתי וקיוויתי למצוא.אבל לא הייתה לי ברירה. נכנעתי וויתרתי בעל כורחי על ההנחות האמונות והחלומות הכול כך יקרים ואהובים שטיפחתי של מה הארה אמורה להיות, ושכל כך עינגו וליוו אותי בנאמנות לאורך כל אותן השנים.

התעוררתי. זה היה רגע מכונן ששינה את חיי. סוג של אושר שאין דבר הדומה או משתווה  לו
ואז כמו כל חוויה הוא עבר.

בסיפורי זן רבים התלמיד רואה את הירח משתקף במים או את המורה מכה במקל הבמבוק ובאחת התלמיד מגיע להארה. מה ששוכחים לספר זה שלמחרת הוא מקבל את הקואן או את טכניקת המדיטציה הבאה .מה שלא הבנתי היה שהחיפוש לא נגמר, הוא רק התחיל.

ההתעוררות הראשונה או הכניסה לנהר כפי שהיא מכונה בבודהיזם הטרהוודי היא הצעד הראשון. עד אליה גיששתי באפלה, עד אז אפילו לא מצאתי את הדרך. סוף סוף עשיתי את הצעד הראשון אבל הוא היה רק הראשון. לא ידעתי שיותר מעשר שנים יעברו מאותה התעוררות ראשונה ועד להארה כחלק יום יומי מחיי.

התעוררות, מרהיבה ככל שתהיה אינה הארה ואם הדרך להתעוררות הראשונה לא ברורה ומעורפלת, הרי שהתהליך שלאחריה ברור עוד פחות וכמעט ואין אליו הכוונה. כשיש היא לרוב טובעת במטפורות, דימויים, מיתוסים ואמונות שגויות ומטעות שאין בהן באמת צורך. אבל ההכרה בכך שאיני יודע אפשרה לי לראשונה לבוא עם כוס ריקה.

מטרת האתר לענות בפשטות, בבירור, ובאופן הכי מובן וגלוי שאפשר על שאלות כמו  מה ההבדל בין התעוררות להארה? האם כל אחד יכול להגיע להארה? איך מגיעים להארה אם בכלל? למה אני "נזכר ושוכח"? האם המיינד יעלם? מה קורה לאחר חווית ההתעוררות הראשונה? ולהציג מפת דרך המבוססת על החיפוש האישי שלי מתחילתו ועד סופו.  אני מודע לכך שדרכו של כל מחפש שונה ואישית, ואני לא יודע ולא מתיימר לדעת מה תהיה הדרך האישית שלך, אבל אולי האתר יסייע, ולו רק במעט להפיג מקצת מהערפל סביב מהי הארה ולתת מענה לכמה מהשאלות העולות לאורך החיפוש.