השור ה11 של הזן


עשרת השוורים של הזן מהווים מפה לחיפוש מתחילתו ועד סופו. תפיסת השור כטבע האדם הייתה נפוצה בטאואיזם העתיק ומורה הזן קקואן נטל את שמונת הציורים המקוריים והוסיף להם שני ציורים נוספים, שיר הייקו ופרשנות קצרה לכל תמונה. הגרסה הנפוצה ביותר היא של חריטות העץ בידי האומן היפני המודרני טוקוריקי מיקיצ'ירו.
עשרת השלבים הינם:
  1. החיפוש אחר השור – אי נוחות מהמצב הקיים
  2. גילוי העקבות – תחילת החיפוש
  3. הצצה בשור – רגע בו לרגע אני נחשף לטבעי האמיתי
  4. תפישת השור – תחילת המאבק במיינד כדי לתפוס את המציאות כפי שהיא
  5. אילוף השור – התרגול והמאבק בשור הם חלק יום יומי משגרת חיי
  6. הרכיבה הביתה – השור מאולף. התרגול קל ופשוט
  7. חופשי מהשור – אין כל מאמץ. התרגול אינו תרגול אלא מקור לאושר
  8. חופשי מהשור ומעצמי – אין תרגול ואין מתרגל
  9. הגעה למקור – ההכרה בכך שמעולם לא עזבתי. בעצם לא היה צורך לצאת לחיפוש. (אבל ההכרה לא הייתה מופיע לוליי החיפוש)
  10. החזרה לעולם – אני חוזר אל חיי העולם המודרני או אל המרקאט פלייס אבל כאדם מואר

והייתי רוצה להוסיף תמונה נוספת: את התמונה האחת עשר:

11. השור מציץ שוב מבעד לעלווה כדי לשחק.
נראה לי שחשוב להוסיף את תמונת השור האחת עשר כי אין בודהה שאינו אנושי, והשור מייצג את הטבע האנושי כפי שהבודהה מייצג את ההארה. שכן המיינד אינו מוכחד וגם אין שום צורך או רצון בכך. האם השור יופיע מדי פעם גם לאחר ההארה? כן, ללא ספק, אבל עכשיו הוא כמו חבר ותיק שבא לבקר, ואני חופשי לחוות את כל מגוון החוויות והעושר של להיות אנושי על כל גווניו.

בסיפורים מהטקסטים לעיתים מסופר:
מארה אל האשליה אשר ניסה לפתות את הבודהה שוב ושוב במהלך החיפוש, חזר לבקר את הבודהה גם לאחר ההארה. בתחילה לא רצו נזיריו של הבודהה לאפשר למארה להגיע אל הבודהה וחסמו אותו בגופם אבל מארה נזף בהם ושאל האם המואר אי פעם סירב לשבת עם מחפש?
ללא ברירה אפשרו הנזירים למארה לעבור ובאגדות מתואר כיצד הבודהה מקבל את מארה בברכה. מארה יושב עם הבודהה ומתלונן כמה קשה תפקידו והבודהה מספר כיצד נזיריו מפרשים ומעוותים את הדרך לנוחותם ומנסים להפוך אותו לאל. בחלק מהגרסאות בסוף המפגש מסתבר שמארה והבודהה הם בעצם איש אחד.

בזן נאמר:"Zen Mind – Beginner's Mind". אין זו סתם קלישאה. לעולם איני אוחז בשור, כל עוד יש לי גוף יהיו רצונות, דחפים, מושגים, רעיונות...אבל לאחר החיפוש אין צורך לאחוז. משמעות הביטוי היא שלעולם לא "אהפוך" למואר. לא במובן בו אני רוכש מיומנות כלשהיא והופך לבעליה כמו ללמוד ללכת, לדבר, חשבון, לנהוג או כל מיומנות אחרת.

הארה אינה ניתנת לרכישה. לעולם אני נותר במשבצת הראשונה בא התחלתי, ללא כל ידיעה או שליטה מכיוון שרק כשאני עירום מההמשגה של העולם הנובעת המסיפורים שאני כל הזמן מספר לעצמי כדי לקיים אותו ואת ה"אני" – מפציעה ההכרה הישירה והראייה חודרת מבעד לדעות, אמונות, והנחות כדי לתפוס את המציאות כפי שהיא מבלי לתרגם אותה מבעד לפילטרים של הרעיונות שלי.

לכן אני לעיתים צוחק על כך שנותר כל כך מעט ממני, כי אל ההארה אני מגיע עירום וערייה ללא כל רעיון, דעה, אמונה, או ציפייה, או שהן יהיו כל מה שאראה, כולל התקווה שההארה תהיה שלי - ואז כמובן אני מואר אבל למי אכפת?