אחרי חצי שנה בסנגהה, קשה לי לתאר במילים התחושה העילאית הזאת, שלראשונה בחיי טוב לי! ולא כי קורה משהו חיצוני שעושה לי טוב על הנייר, אלא סתם ככה, פשוט טוב לי :)

אחרי שנים ארוכות שעברתי תהליכים מסוגים שונים- טיפולים וסדנאות בהם עסקתי בחיפוש מקור הסבל שליווה אותי כ"כ הרבה שנים, הגעתי לסנגהה.. ופתאום דברים מתחילים להתבהר! משבוע לשבוע אני אני משילה מעליי קליפות, אמונות, דפוסים והרגלים. השיפוטיות שלי מתחילה להתמוסס, בעיקר כלפי עצמי. אני מגלה מהי חמלה. מבחורה ששומרת בקנאות על הפרטיות שלה, נפתחתי לעולם ואני מסוגלת לשתף הרבה יותר במה שעובר עליי. אני מחייכת הרבה יותר לאחרים ולעצמי, הוקל לי, אני לוקחת דברים הרבה יותר בקלות והרבה פחות ללב! למדתי "לשחות" לתוך הקשיים, לצלוח אותם ולצאת מחוזקת. כאשר הגיעה ההבנה שמכל תקרית או קושי שגורמים לי סבל אני לומדת וצומחת - הגעתי למצב שמיד כשמשהו קורה אני כבר מסוגלת להודות עליו :)
בזכות הסנגהה בשילוב תהליך מדהים בקליניקה של דיה, אני מרגישה חזקה מאי פעם. זכיתי במשפחה חדשה, קהילה מחבקת ואוהבת. בסנגהה אף אחד לא שופט אותי, מקבלים אותי פשוט כמו שאני ובזכות זה אני מגיעה בלי מסכות ובלי לשחק תפקידים, כמו שאני לא בשום מקום אחר.

למרות כל השינויים המדהימים שעברו עליי בזמן כ"כ קצר, אני עוד רק בתחילת הדרך ומתרגשת ממה שעוד עתיד להגיע.. :)
 
תאריך פרסום: 30 מאי 2014
פורסם על ידי: אורית
האמת היא שהגעתי לסנגהה בלית ברירה.
הייתי מיואשת מעצמי ומהחיפוש (מי בכלל ידע שהוא בחיפוש ??)
נסעתי לפסטיבלים, קראתי כל ספר אפשרי, נסעתי למזרח, לאומן, הלכתי ל 3 מתקשרים באותה שנה - שום דבר לא זז.
לא באמת.
בסנגהה קיבלתי המשגה (מלשון = לתת מושג) לכל מה שאני: "סיקרית" (אחת שמחפשת..אלוהים יודע מה), "סדוקה" (הסדק של הספק כבר מזמן מחלחל), "ערה חלקית" (כמו בסמס, אבל בחיים, באופן כללי), "חיה בסרט" (אבל ממש)..
התחלתי להגיע למפגשים בת"א.
ואז אבא שלי נפטר. זה כאב.
לצערי, בהלוויה שלו גיליתי שבכיתי יותר על גברים שיצאתי איתם יומיים מאשר על אבא שלי, שאהבתי מאוד.
גילויים כאלו התרחשו כל הזמן בסנגהה. פתאום ניצבתי בפני "האמת" או מה שחשבתי שהיא האמת...
ע"פ הסיפורים שלי ושל אחרים בסנהגהה, יכולתי לראות איפה אני בתהליך...
הסיפורים האהובים שלי, שמיאנתי להיפרד מהם, היו כל עולמי.
בסנגהה עסקתי באופן אובססיבי כל 5 דקות בשאלה אם אני מוארת או לא, אבל בהמשך קרה לי משהו מוזר: משהו השתחרר אצלי ונפתח.
הוקל לי במציאות הפשוטה והיומיומית שלי. פתאום היה איזה חופש להיות, איפה שאני באותו רגע.
מצאתי אנשים מאוד דומים לי בחיפוש. מצאתי קבוצה שמדברת על מה שאני מרגישה , ושואלת את כל השאלות שתמיד שאלתי:
מהי הארה? מי מאושר?
מי אני?
דרך אגב, בשאלה הזאת לא התעסקתי כלל. הייתי עסוקה מידי למצוא בן זוג...
נוכחתי, כששואלים מספיק זמן את אותן שאלות - התשובות מתגלות.
נוכחתי לגלות שכאשר נכנעים באופן בלתי רצוני לחלוטין, משהו אחר מופיע.
ואז גם נוכחתי לראות דברים כפי שהם ולא כפי שהם אמורים להיות..
לראשונה, לא היה שום גורו ללכת אחריו, לשאת אליו עיניים מעריצות ולחקות אותו. גיליתי את המורה בתוכי - וזה שווה הכול.
 
תאריך פרסום: 29 מאי 2014
פורסם על ידי: איה
במשך רוב החיים שלי הייתי בטוח שיום אחד אני אהפוך להיות משולם - שכל הפאקים שלי יעלמו, שאני אהיה מאושר תמיד, שתהיה לי שליטה מלאה ברגשות ובמחשבות שלי. באופן כללי, ציפיתי שיום אחד אני אבין את כל מסתורי הקיום הזה. הייתי בטוח שזה ממש מעבר לפינה, שאם אני רק אעשה את המאמץ הנוסף הזה, אקרא את הספר ההוא, אעשה קורס ויפאסנה ארוך יותר - זה יגיע!
יום אחד הגעתי לסנגהה מהתעוררות להארה, ועל אף הספקות הבלתי נמנעות האלה שעולות כל פעם שמישהו מספר על עצמו שהוא "מואר", משום מה החלטתי להתמסר. לא היה לי מושג למה אני נכנס.

3 שנים אחרי, זה היה מצחיק לכתוב את שכתבתי בפסקה הראשונה. זה ברור לי שלא משנה כמה ספרים אני אקרא, כמה מאמצים אני אעשה וכמה חודשים אני אשב בשתיקה, מה שחיכיתי לו לעולם לא יקרה. אני לעולם לא אהיה מאושר תמיד, רבים מהפאקים שלי ילוו אותי כל חיי ואין לי שום סיכוי לשלוט ברגשות או במחשבות שלי, שלא לדבר בכלל על להבין משהו מהקיום הזה. שום דבר מאלו לא יקרה ואני כלוא באנושיות שלי עד היום האחרון של הגוף הזה.
אבל 3 שנים אחרי, זה גם ברור לי שזה ממש בסדר, שאני כבר מושלם כפי שאני, שלהאמין שאני אמור להיות אחרת זו סתם פנטזיה ילדותית. ופתאום זה נהיה קל יותר להיות אני - אפשר להרגע לתוך לזה, לזרום עם זה ולאפשר לזה להיות. אין שום דבר רע בלהיות עצוב, הפאקים שלי לא כאלה נוראיים ובכלל, אפשר לנוח - למציאות בכל מקרה לא אכפת מה אני חושב.
 
תאריך פרסום: 19 מאי 2014
פורסם על ידי: מיכאל
חבר בסנגהה כ-3 שנים
כשהגעתי למפגשים עם הרידס ודיה, הייתי אחרי שנים רבות של חיפוש והרבה מאוד תירגולים רוחניים.
פעם ראשונה ,שפגשתי שני מורים, שלא נתנו לי שום תירגול רוחני!
עם זאת שמתי לב שממפגש למפגש, מתרחשים בי שינויים דרמטיים ומהירים.
דרך החקירה העצמית, הרידס ודיה, הנחו אותי לחשוף את כל הסיפורים, האשליות והפנטזיות שהיו לי בקשר לעצמי ולמהי הארה.
עד שיום אחד הבנתי שאין לאן להגיע. אני כבר זה, וזה קורה עכשיו.
הסנגה היתה בשבילי מקום,שבו אפשר לנוח מעצמי. כיף גדול(:
הרידס ודיה מורים נדירים, מורים של אמת.
בחמלה ,באהבה ובצניעות גדולה, הם לא מלמדים כלום, וגם לא רוצים ממך כלום(:
רק מראים לך את האמת שוב ושוב.
ואם מגיע החסד זה קורה לך גם.
תודה הרידס ודיה, כל-כך אהובים. תודה לחברי הסנגהה היקרים ללב.
 
תאריך פרסום: 05 מאי 2014
פורסם על ידי: יפעה
הארה עבורי היתה תמיד משהו מיסטי שאחרים מחפשים.
אני רק רציתי לדעת מי אני באמת ?, מה הייעוד שלי ?
היתה לי פנטזיה על מישהו אחר שמסתתר בתוכי ויש לו הפוטנציאל לפרוץ החוצה ולהיות מדהים.
סיפורים שלמים על מי אני כיום ואיך העולם מתנהל (קצת מצחיק אותי היום להיזכר בזה).
אט אט בעזרת הרידס ודיה הופרדו הסיפורים והפנטזיות מהמציאות והחלה חקירה אמיתית של עצמי.
זה לקח זמן, שוב ושוב התבוננתי פנימה ושאלתי שאלות שלא היה לי עליהן מענה.
אז כן, לבסוף החיפוש נגמר.
יש לי תשובה, וזה נפלא לדעת מי אני באמת.
ויש הרבה שלווה ושקט ופשטות בקבלה של עצמי ושל המציאות.
בהתמסרות.
וזה לא אומר שאני לא מתרגז או נעצב. וודאי שכן .
אבל אני מקבל את עצמי מתרגז בדיוק כפי שאני מקבל את עצמי צוחק.
אז מה בכל זאת השתנה ?
יש פחות צורך לספר סיפורים על המציאות.
פחות צורך להבין למה ? להמציא סיבות למה שמתרחש.
ואחרי 5 שנים אני עדיין מגיע לסנגהה מדי שבוע.
בגלל הרידס ודיה שהם שני אנשים מופלאים ומנחים מהמעולים שיש.
בגלל חברי לסנגהה שלמדתי להכיר ולאהוב.
כי אנחנו קהילה אמיתית ולא סתם קבוצת אנשים בעלי עניין משותף.
כי כשאני לא מגיע אני נורא מתגעגע לכל זה.
כי זה עושה שינוי אמיתי.
 
תאריך פרסום: 02 מאי 2014
פורסם על ידי: גלעד
נשוי ואב ל 2 בסנגהה כחמש שנים
הגעתי לסנגהה לאחר אין סוף סדנאות שבהם קבלתי כלים ודלתות אך לא הצלחתי להשתמש במפתחות התהפוכות בחיים והיום יום האינטנסיבי לא הצלחתי לישם בשטח את התובנות לפני כחצי שנה הצטרפתי לסנגהה והדלתות החלו להפתח לאט לאט יש עדין עוד כאלה שנפתחו רק קצת וכאלה שעדין סגורות אך התהליך עצמו עוזר ומעצים אני מרגיש בטוח יותר אצמעי יותר ופתוח
 
תאריך פרסום: 28 אפריל 2014
פורסם על ידי: איתי
אל הסנגהה הגעתי כשכבר הייתי מתוסכל מאוד מהחיפוש. באותו הזמן הייתי בחיפוש אחר ההארה החמקמקה במשך כשלוש שנים, מבלי להחשיב את כל השנים הארוכות שבהן חיפשתי הקלה מהכאב האנושי בכל פינה שיכולתי לחשוב עליה. כשהגעתי לדיה ולהרידס כבר היו מאחוריי אינספור חוויות התעוררות, קטנות כגדולות - אבל עדיין חיפשתי את החוויה האחת שתשנה אותי לבלי השב, ושממנה אגיח כאדם מואר. כשפסעתי בשערי הסנגהה לא היה לי מושג למה אני נכנס.
לא זאת בלבד שלא קיבלתי את אותה החוויה הקסומה שאותה חיפשתי, הרידס ודיה לא בזבזו זמן והחלו לפרק לי את כל הסיפורים מלאי התקווה על עתיד ורוד טוב יותר, שבו אחווה רק אושר ושלווה. הם עזרו לי לראות בבירור שחוויה כזו אינה אפשרית בכך שהם עימתו אותי שוב ושוב עם טבע המציאות, ועל ידי כך שהראו לי שהארה אינה הישג כלשהו, אלא וויתור על חיים דרך פנטזיות ילדותיות של שליטה במציאות. המיוחד בסנגהה הוא שאין זו מערכת אמונה שעליי לקבל - אם קיבלתי על עצמי מערכת אמונה פספסתי את הנקודה לחלוטין. בהנחייתם המשכתי לחקור את טבע החוויה שלי, עד שלא הייתי מסוגל להאמין יותר שהחיפוש יניב משהו יותר מזה - יותר ממה שקורה כרגע.

ואז החיפוש נפסק. לא באבחה אחת, אלא בהדרגה, עד שבדיעבד גיליתי שאין יותר ספקות לגבי טבע המציאות ומי שאני באמת, ולגבי חוסר האונים שלי כאדם לגרום למציאות להיות אחרת מכפי שהיא מופיעה בזה הרגע. החיפוש הרוחני נפסק, אבל תהליך ההטמעה של ההכרה שהתגלתה לי ממשיך בעוז. אני לומד לחיות את ההכרה הזו, לחוות את כל קשת הרגשות האנושיים (כן, כן - גם כאב, תסכול, בושה, אשמה וחבריהם) ולחיות חיים ערים, בלב השקט או בלב הסערה - תלוי בצורה שהמציאות לובשת בכל רגע נתון.

זה לא מה שחשבתי שאשיג בסוף החיפוש, אבל זה בהחלט אמיתי לחלוטין ולא ניתן לערעור - ועם זה כבר אין לי אפשרות להתווכח. צמד המורים המיוחדים הללו עושים עבודה מדהימה עם האנשים שבאים אליהם, והקהילה המדהימה שהתפתחה סביב הסנגהה מהווה ערך מוסף שווה ביותר - ערך מוסף לסיום החיפוש ולתחילת החיים כבן אנוש בוגר ומקורקע במציאות.
 
תאריך פרסום: 27 אפריל 2014
פורסם על ידי: שראל
לראשונה נחשפתי לסנגהה בפסטיבל זורבה לפני שנה.

אחרי המפגש שלי שם, היה לי ברור שאני הולכת לבדוק "מה הסיפור שלהם".

מאז שבוע אחר שבוע אני מחכה למפגש המרתק הבא, בו ניתנת לי האפשרות להכיר אנשים חדשים שבניהם עצמי .

בצחוק ובדמעות, בתובנות והבנות, בשיתוף וקבלה, בעצב ושמחה והרבה אהבה מתנהלת הסנגהה כל שבוע בזכות הרידס ודיה הנפלאים ושאר חברי הקבוצה האהובים (וגם קצת בזכותי).

זהו הבילוי השבועי האהוב עלי ;)
 
תאריך פרסום: 26 אפריל 2014
פורסם על ידי: גילי
הגעתי לסנגהה לאחר שחבר ושותף לדירה התחיל להגיע למפגשים והיה חוזר לדירה ומתחיל לדבר איתי על מה שהולך שם. לא הייתי צריך לשמוע יותר מדי כדי שיצר האמת שבי יקלוט מיד שמדובר במשהו מיוחד ושסוף סוף מישהו בא לדבר אמת ולא למכור לי סיפורים שיתנו לי עוד תקוות שווא לכך שאולי זה מה שיעזור לי להרגיש טוב יותר. לא. תוך כדי השיחות איתו לאט לאט קלטתי שהתהיות שהיו לי עוד מגיל צעיר בנוגע לאופיה האמיתי של המציאות, תהיות שקיבלו בעיקר סלידה מההורים, מהחברים ומכל החברה החיצונית בכללי לא היו סתם תהיות של חוסר שפיות אלה להיפך, ולאחר כמה שיחות איתה חוותי חווית התעוררות. כבר ביום שאחרי צלצלתי לדיה וסיפרתי לה מה חוויתי וקבענו להיפגש. כך הצטרפתי לסנגהה.

מהרגע הראשון שנכנסתי לתוך החדר שבו נערכים מפגשי הסגנגהה הרגשתי אווירה של חופש, חוסר שיפוט כלפי מי שאני, קלילות, צחוק, בגרות והכי חשוב אמת. לראשונה בחיי הרגשתי שמצאתי בית.

מקום שמקבל אותי כמו שאני ומאפשר מרחב בטוח לחקור, לחשוף ולראות את הסיפורים הכי עמוקים שלי, אלה שאפילו אני לא ידעתי שהם קיימים שם ומניעים אותי.. בסביבה של חברי סנגהה אחרים שיושבים שם איתי, נחשפים וחוקרים את הסיפורים הכי עמוקים שלהם עצמם ונותנים לך להבין שאתה לא לבד, להרגיש נתמך ואהוב.

הסנגהה בשבילי היא לא רק דיה והרידס, שהם מורים מקסימים שאפשר לסמוך עליהם בלב שלם ובעיניים עצומות, היא גם קהילה של אנשים שמה שמנחה אותם היא האמת. הכנות והפתיחות שנוצרת במפגשי הסנגהה עם הזמן יוצרת חיבור מאוד ייחודי בין חברי הקהילה שהיום הם חשובים לי ואני אוהב אותם ממש כמו משפחה.

הסנגהה היא חלק חשוב ובלתי נפרד מהחיים שלי ואני מוקיר תודה ליום שבו פגשתי את דיה והרידס. היום שבו התחלתי תהליך ששינה לי את החיים.

מצאתי בית.
 
תאריך פרסום: 25 אפריל 2014
פורסם על ידי: ינאי
חבר בקהילת הסנגהה בשנתיים האחרונות
בקיץ האחרון הייתי בקורס מדיטציית ויפאסאנה במשך עשרה ימים וכשהגעתי הביתה חוויתי חוויה מדהימה, שונה מכל דבר אחר שהכרתי, פתאום הכל התחבר לו והבנתי לעומק את כל מה שקראתי מהספרים ומההרצאות שראיתי. הגעתי לפסטיבל זורבה הבודהה ונתקלתי בחוברת "הסנגהה מהתעוררות להארה", המחשבה הראשונה שעברה לי הייתה "מי שני ההזויים האלה שטוענים שהם מוארים?" ובכל זאת עיינתי בחוברת ונתקלתי בתיאור של חוויה שנקראת "סאטורי" והיא תאמה בדיוק את החוויה שהייתה לי אחרי הויפאסאנה, פה כבר התחלתי להאמין שאולי הם בכל זאת על מה הם מדברים.

הלכתי למתחם הסנגהה בפסטיבל וראיתי שני אנשים רגילים ונורמלים, בלי הילה של מלאך מעל ראשם או כל סיפור אחר שהיה לי בראש על איך נראה אדם מואר. התיישבתי והאזנתי להם וזהיתי שעל אף היותם רגילים לחלוטין יש משהו בצחוק המתגלגל שלהם שהוא שונה, איזושהי תחושת חופש ושחרור. אחרי הפסטיבל דיברתי עם דיה בטלפון והיא הזמינה אותי לבוא למפגש בתל אביב, גיליתי קבוצה של אנשים מקבלים ואוהבים שבניגוד לשאר האנשים שם בחוץ מבינים אותי שאני מדבר את "השפה הרוחנית" (אני לא אוהב את ההגדרה הזו אבל זה מה יש...), חברים לדרך שעוזרים ותומכים ושני מורים שהלכו בדרך הזו לפני ויודעים להכווין ולהנחות אותי על סמך נסיונם האישי ועל כך אני מוקיר להם תודה. אני ממליץ בחום לכל מי שהולך בדרך הזו לבוא לסנגהה, להקשיב לדיה והרידס ולהכיר את החברים ואולי להצטרף למשפחה שלנו...
 
תאריך פרסום: 25 אפריל 2014
פורסם על ידי: צביקה
צביקה, חבר סנגהה כשנה
אחרי שבע שנים של חיפוש רוחני אינטנסיבי עייפתי נורא. הרגשתי מיואש - אחרי כל כך הרבה ספרים שקראתי וכל כך הרבה שיטות שתרגלתי נעשיתי מיומן מאד בחיפוש, ומתורגל מאד בתרגול, אבל לא הרגשתי שינוי מהותי בעצמי. חשתי שהסיפור שלי על מי ומה אני רק הולך ומסתבך, במקום להיעשות פשוט יותר - ובתוכי ידעתי שאני מתרחק מעצמי במקום להתקרב.
ואז הגעתי לסנגהה. הרידס ודיה היו משועשעים מאד מהסיפור הענף והמתוחכם שלי, מה שפגע בי בהתחלה, אבל מהר מאד הבנתי - הסיפור הזה די מגוחך, ויותר חשוב - הסיפור על מי ומה שאני, על מי ומה שאני צריך להיות - הוא רק סיפור. ויום אחד הסיפור כולו התמוטט. ואני נשארתי, חופשי וערום.
בהתחלה הייתה התרוממות רוח - החיפוש הסתיים וההקלה הייתה עצומה.
אחר כך הגיעה מבוכה. הייתי צריך להסתגל לחיים שאינם מוקדשים לחיפוש. מה שנתן לי משמעות לאורך שנים פשוט - נגמר. גם בשלב הזה הרידס ודיה, וחברים אחרים בסנגהה, היו מקור תמיכה, הבנה והזדהות. בהדרגה התהליך התייצב, ומאז החיים פשוט ממשיכים להם, מתגלים מרגע לרגע במלוא חיותם - ממש כמו שהיה תמיד, אבל עם ראייה חדשה, עם הכרה מתמדת בשקט, בבהירות ובפשטות שתמיד, תמיד שם.
תודה!
 
תאריך פרסום: 24 אפריל 2014
פורסם על ידי: עדן
כשפגשתי את דיה והרידס, הייתי כחודש לאחר הסאטורי הראשון שלי שמאוד ערער לי את תפיסת עצמי (בדרך מאוד טובה), והייתי נחוש בדעתי לטוס לאיזה מנזר זן במזרח על מנת לקבע את חווית ההתעוררות, אותה חשבתי כהארה שקראתי עליה רבות. שמעתי אותם מדברים בפסטיבל הזורבה וידעתי שהם הדבר האמיתי. היה עומק לדברים שהם אמרו, שלא כל כך הבנתי, אבל זה ריגש אותי מאוד וידעתי שאני רוצה עוד.

השתכנעתי שלא לעבור למנזר (זה לא היה כל כך קשה לשכנע אותי) ולבוא לפגישות של הסנגהה. מעטות הפעמים בחיי שהרגשתי שאני *חייב* לעשות משהו, וזו הייתה אחת מהן. בסנגהה גיליתי שאני יכול לדבר ולשאול בכנות מלאה לא רק על החיפוש ועל הארה, אלא גם על מה קורה איתי ביום יום, ומקשיבים לי, ומתעניינים בי, ואני מתעניין ומקשיב לאחרים שמשתפים מהעומק של החוויה שלהם. למרות שאני מגיע לפגישה רק פעם או פעמיים בשבוע, הסנגהה היא באמת אחד הדברים החשובים בחיי. יש לי לגיטימציה לעסוק בשאלה "מי אני" ו"למה אני סובל"(ועוד מהסוג) ולפגוש אחרים שגם אותם מעסיקות השאלות האלה, ואני לא מרגיש כמו חייזר:) בנוסף, הגישה של הרידס ודיה, בה הם פונים לאדם אחד בכל פעם ומדברים רק איתו, מאפשרת מצד אחד להתאים את השיחה אל אותו אדם ולמקום שבו הוא נמצא, ומצד שני, לא מאפשרת לו להתחבא מאחורי הדפוסים הקבועים שלו. כשיש כל כך הרבה אנשים שמשקפים לך בכנות את עצמך, קשה שלא להכיר באמת, מה שהיא לא תהיה.
 
תאריך פרסום: 23 אפריל 2014
פורסם על ידי: איתי
חבר בקהילת הסנגהה כבר שנה וחצי
וואו , מילים מתקשות לספר משהו שהוא כל כך יותר גדול ממילים . ובכל זאת אני אנסה לתאר הכי טוב את הסנגהה בשבילי :
הגעתי לסנגהה מבולבלת ולא ברורה לעצמי , לא ידעתי בעצם מי אני ומה קורה סביבי והאם אלה החיים שכולם מדברים עליהם כל הזמן ? בדיוק חוויתי חוויה שהראתה לי את החיים בצורה שלא חשבתי את החיים קודם לכן והתחלתי לחפש מורים שיעזרו לי . הגעתי לדיה והרידס מתוך הרגשה שמצאתי . ואז התחיל מסע ! המסע של החיים שלי , המסע שהציל את החיים שלי , שהעניק לי את החיים שלי , שגילה לי שאני כל הזמן חיה ואם רק אכיר בכך וואו מה יכול להיות . ואי אפשר להאמין עד כמה ההכרה הזו הופכת את החיים לאחרים לגמרי . חיות זורמת בי ואני נהנית מכל רגע .
במהלך המסע שלי אני נהיית גם חלק מקהילה מדהימה שהם גם המשפחה שלי , הם חלק בלתי נפרד מהמסע שלי כשאני מגלה שאני גם שייכת ואהובה . החברים המדהימים שלי בקהילה הם גם המסע שלי ואני יכולה להכיל ולאהוב אותם ואת הדרך שלהם והם את שלי . אני יכולה להמשיך לכתוב עוד ועוד אבל כמו שקורה בסנגהה את היתר אתם תגלו לבד , כי הרי אין איש שיכול לגלות לכם או ללכת עבורכם את זה אפשר לעשות רק לבד , כשמסביבתכם מקום מכיל , אוהב ויודע .
 
תאריך פרסום: 23 אפריל 2014
פורסם על ידי: הדס
חברה בקהילת הסנגהה בשנתיים האחרונות
כתוב מכתב
* שדות חובה
שם:*
מייל - אינו מפורסם באתר:*
עליך:
קוד אבטחה:
רשום טקסט:*