מהתעוררות להארה - הבלוג

בלוג העוסק במהי הארה ומה קורה לאחר ההארה? מהם המיתוסים השונים של "הארה", ושיתופים ותשובות לשאלות על ההתעוררות הראשונה, על ההבדל בין התעוררות להארה, למה אני נזכר ושוכח, האם המיינד ייעלם ומה קורה לאחר ההתעוררות הראשונה

Viewing entries tagged התעוררות

כדי לסיים את החיפוש יש צורך בהחלטה ובמחוייבות מלאה ומוחלטת, אבל להחליט ולהתחייב זה מסוכן.
אם אני לא מחליט, אם אני לא מתחייב עד הסוף, אני לא יכול להיכשל ואני לא יכול להיפגע.

והאגו מפחד מכישלון  ומהכאב המלווה אותו. אם ניסיתי ולא הצלחתי, לא נורא, אולי פעם אנסה שוב. אבל אם התחייבתי, נתתי את כל מה שיש לי, עשיתי את הכי טוב שאני מסוגל ונכשלתי, אין לי מאחורי מה להסתתר.

אז הכישלון הוא מלא ונחרץ...

החווה, החוויה וה"אני"
      
     
בסוף שבוע שעבר הנחינו בפסטיבל נאטארג'. הפסטיבל היה מקסים והמפגש עם המחפשים מרתק. אחד הנושאים שחזרו על עצמם באופנים שונים הוא מה ההבדל בין ה"אני האישי", החווה והחוויה?

בדרך כלל אני מזהה את
1.      ה"אני האישי"-שהוא מי שאני מאמין ומספר לעצמי שהוא אני, או במילים אחרות הסיפור שלי על מי אני,
2.      החוויה – עצם האירוע עצמו
3.      והחווה – המודעות אל הארוע ואל ה"אני האישי"
כאירוע אחד ואיני שם לב להבדל שבינייהם...

הארה  וביטול הסבל
סבל נובע מהאמונה שהמציאות יכולה או צריכה היה להיות אחרת. היא לא.
אם היא הייתה יכולה להיות אחרת – היא הייתה!
בכל פעם שיש סבל יש מאחוריו הנחה סמוייה שהמציאות יכולה או צריכה הייתה להיות אחרת...
הארה  ובחירה

עד ההארה אני מאמין שאני הוא זה שעושה ובוחר.
ההכרה בכך שאני אינו זה שבוחר או עושה היא תחילת ההארה:
אני יושב עכשיו מול המחשב וחושב לעצמי תוך כדי הכתיבה שאקום ואכין כוס תה. כך החלטתי, אבל לאחר מספר דקות אני מגלה שבעצם נשארתי מול המסך והמשכתי לכתוב.
אם כך מיהו זה שהחליט? אני נאנח ואומר שכנראה שלא באמת רציתי לקום.
אם כך מי היה זה שהחליט? כי אני רציתי לקום להכין לעצמי כוס תה.
מה מגבש רצון להחלטה/פעולה?

האמת היא ש"אני", או לפחות מי שאני חושב שמחליט, נקרא לו מספר הסיפורים בעצם אינו זה שבאמת מחליט או עושה, אלא זה שמתרץ ומסביר בדיעבד את אותן ההחלטות שנתקבלו ומעשים שנעשו. יכול להיות שאומר לעצמי:"עכשיו אקום" ואני באמת קם אבל כמה פעמים החלטתי דבר וגיליתי שנהגתי אחרת?
אם כך מיהו זה שמחליט באמת...
בפשטות ענווה היא חוסר הצורך להרשים את מי שמסביבי ואת עצמי.
ההבדל בין ענווה לצניעות הוא שבעוד שצניעות נכפת עלי מבחוץ, בין אם על ידי הסביבה או על ידי עצמי, ענווה אינה דורשת כל מאמץ, עשייה, או תשומת לב כי היא פועל יוצא של ההכרה בכך שאיני טוב יותר או פחות מכל אדם אחר...
אין אסטרטגיות להארה. הדבר הראשון והבסיסי ביותר הוא שאין שום דרך, איסטרטגיה, או טכניקה להגיע להארה. המינד מתמרד ואינו מוכל לקבל שהארה אינה ברת השגה ומסרב להכיר בכך שיש דבר שהוא אינו מסוגל למצוא את הדרך אליו, ולהשיג אותו...

הרגע בו אני מכיר בכך שאין ביכולתי להשיג ולהפוך את ההארה לשלי, ושלעולם לא אצליח הוא שוק המזעזע את עצם מהותי. 
הוא הרגע בו המינד נכנע ומוותר והחיפוש מסתיים...