החווה, החוויה וה"אני"

פורסם מאת ב- ב-הארה - כללי
  • שנה גודל פונט: Larger Smaller
  • כניסות: 1039
  • 0 תגובות


בסוף שבוע שעבר הנחינו בפסטיבל נאטארג'. הפסטיבל היה מקסים והמפגש עם המחפשים מרתק. אחד הנושאים שחזרו על עצמם באופנים שונים הוא מה ההבדל בין ה"אני האישי", החווה והחוויה?

בדרך כלל אני מזהה את

1.      ה"אני האישי"-שהוא מי שאני מאמין ומספר לעצמי שהוא אני, או במילים אחרות הסיפור שלי על מי אני,

2.      החוויה – עצם האירוע עצמו

3.      והחווה – המודעות אל הארוע ואל ה"אני האישי"

כאירוע אחד ואיני שם לב להבדל שבינייהם.

החוויה היא האירוע עצמו. לדוגמה אם בדרך כלל אומר שאני רואה עצם כלשהוא. נניח:"אני רואה כיסא" החוויה היא:"ראייה של כיסא",
ה"אני האישי" הוא האמונה שיש איזשהו אני שמתווך ביני לבין בעולם. מעין איש קטן שהוא אני שיושב בראש שלי ורואה את הכיסא
והחווה שהוא המודעות לעצם קיום ה"אני האישי" והחוויה עצמה
אבל בדרך כלל אני מזהה את שלושתם כמכלול אחד.

הזיהוי והאחדה של השלושה לתפיסה אחת גורם לבלבול גדול מכיוון שאיני שם לכך שכל מה שיש באמת הוא אירוע המתרחש בזה הרגע במודעות (שהיא מי שאני באמת), או ליתר דיוק שישנם שני אירועים המתרחשים בזה הרגע במודעות:

1.      ראייה של כיסא

2.      סיפור או אמונה שישנו "אני" כלשהוא עצמאי מלבד המודעות עצמה שחווה את ראיית הכיסא.

אבל אין. ה"אני האישי" הוא אירוע המופיע ונעלם במודעות עצמה כמו כל אירוע אחר הנחווה באותו הרגע.

מי שאני באמת היא המודעות. ל"אני האישי" אין קיום מלבד כסיפור שמופיע ונעלם של תחושת זהות והאמונות, זכרונות, רצונות, אמונות... וכל שאר האירועים הנלווים המופיעים ונעלמים במודעות עצמה שהיא מי שאני באמת.


דרג רשומה זו:
1
קישורי Trackback לרשומה זו

תגובות

  • אין תגובות. היה הראשון לרשום תגובה

כתוב תגובה

אורח שישי, 23 יוני 2017