הארה וענווה

פורסם מאת ב- ב-הארה - כללי
  • שנה גודל פונט: Larger Smaller
  • כניסות: 1890
  • 0 תגובות


למעשה החיפוש מתרחש בשני מסלולים מקבילים:
  1. מסלול המודעות: כולל את החוויה הישירה של עצמי והידיעה מי אני שלעיתים מתוארת כהתעוררות ולבסוף את ההכרה שאינה חולפת מכיוון שאינה חוויה אלא פשוט הכרה ב"מה שיש".
  2. מסלול המינד: כולל את ההתאמה של המינד לחוויות ההתעוררות ולבסוף להכרה שאינה חולפת.
מסלול המודעות מתואר בפירוט במאמרים שבתפריט "מפת הדרך" באתר. הבלוג הזה הוא על הצעדים הראשונים של התאמת המינד ובעיקר על מהי ענווה.

בפשטות ענווה היא חוסר הצורך להרשים את מי שמסביבי ואת עצמי.
ההבדל בין ענווה לצניעות הוא שבעוד שצניעות נכפת עלי מבחוץ, בין אם על ידי הסביבה או על ידי עצמי, ענווה אינה דורשת כל מאמץ, עשייה, או תשומת לב כי היא פועל יוצא של ההכרה בכך שאיני טוב יותר או פחות מכל אדם אחר. שהאמת היא שלמרות שכולנו שונים אחד מהשני במגוון של תכונות מעצם האנושיות המשותפת לכולנו כל אחד ואחד מאיתנו יכשל, ימעד, ויתמודד בכל פעם מחדש עם החולשות והחסרונות והפגמים המהותיים לעצם היותי אנושי. ההכרה ביופי שבכך, ביופי שבאנושיות הבלתי מושלמת היא ענווה.

במילים אחרות ענווה היא הויתור על הכתר או על הצורך להיות מיוחד עבור ההכרה בייחודיות שלי ושל כל אדם אחר באשר הוא אדם והתוצר שלה היא החופש משיפוטיות:

בברית החדשה מסופר שבאה אל ישו קבוצה של פרושים שדרשו לסכול באבנים אישה אשר נעפה בבעלה. בתגובה אמר ישו לקהל הפרושים והשופטים: "הוא שלא חטא מימיו יזרוק את האבן הראשונה".  מכיוון שלא נמצא אדם אחד שלא חטא האשה שוחררה. Matt 7:2-5; או בקצרה: " על תשפוט פן תישפט". John 7:53-8:11

החופש מהשיפוטיות אינו נובע מהחלטה להיות לא שיפוטי אלא מההכרה בשיוויון שבאנושיות כל בני האדם. אין זה אומר שאני מאפשר מעשים הפוגעים באנשים אחרים – אלא שאני מכיר בכך שבתנאים שונים זה בהחלט היה יכול להיות אני זה שנשפט! ומכאן נובעת חמלה גדולה כלפי כל בני האדם, כל הדברים כולם, ולבסוף ולא פחות חשוב – כלפי עצמי.

דרג רשומה זו:
0
קישורי Trackback לרשומה זו

תגובות

  • אין תגובות. היה הראשון לרשום תגובה

כתוב תגובה

אורח חמישי, 19 אוקטובר 2017