הדרך להארה

פורסם מאת ב- ב-הארה - כללי
  • שנה גודל פונט: Larger Smaller
  • כניסות: 1349
  • 0 תגובות

יום אחד ראו ידידיו של מולא נאסר אדין את מולא מסתובב מתחת לפנס רחוב ומחפש דבר מה על הריצפה.

שאלו אותו:"מולא, מה קרה?" ענה להם "אבדתי את המפתח לביתי".

הצטרפו אליו ידידיו וחפשו שעה ארוכה מתחת לפנס אבל לא מצאו דבר. 
לבסוף פנה אליו אחד מחבריו ושאל אותו:"מולא, האם אתה בטוח שהמפתח אבד כאן?"

ענה מולא:"מה פתאום. בוודאי שלא כאן, אבל פה יש פנס".

פרצו עליו חבריו בצחוק ואז ראו שגם מולא צוחק. שאלו אותו:"מולא למה אתה צוחק?"
ענה להם:"כי יודעים אתם שאין זה משנה אם יש פנס או לא, את שאבדתם עליכם לחפש היכן שאבד,

אבל את עצמכם אתם מחפשים היכן שמציעים לכם תאורה".

מה משמעות הסיפור?

מורים רבים מבטיחים למחפשים פנסים:" למד כתבים אלא או אחרים, תרגל טכניקה זאת או אחרת, צור תנאים אלא או מצבי תודעה אלא או אחרים..." אבל למרות שלכל הפנסים שימושים ותועלות אף לא אחד מהם יכול להוביל אותי להארה.

כי אין כל דרך או טכניקה להגיע להארה.

כל המבטיח דרך או טכניקה להגיעה להארה טועה ומטעה כי כל טכניקה או דרך הם עשיה של המינד
ועשיה של המינד אינה יכולה להוביל להארה. כל עשיה של המינד היא מינד.

דומה הדבר לניסיון בזמן חלום לעשות או להצליח להגיע ליעד כלשהוא. ברגע שהתעורר אגלה שכמה שלא השקעתי או התאמצתי היו אלא חלומות בלבד שאין להם כל אחיזה במציאות ושכל מאמצי היו לשווא.

אין זאת הכרה נעימה והיא גורמת לתסכול רב מכיוון שאיני יודע מה לעשות אם איני יכול לעשות דבר
ותחושת חוסר הישע גורמת למצוקה רבה.

אבל זהו הצעד הראשון והכרחי לקראת הכרה אמיתית. במה באמת עוזרות לי כל הפנטזיות ואשליות שאני מטפח כי הם גורמות לי להרגיש שאני "מתקדם" או יותר "מודע" או "רוחני" מלבד בטיפוח האגו שלי?

אין הכוונה לומר שאין ערך לתראפיה או לעבודה רגשית או למדיטציה אבל אין להן כל ערך ככלי או כדרך להגעה להארה.

לבסוף תמיד אמצע את עצמי ניצב מול השאלה:"מה יותר חשוב לי, האמונות שלי ולהרגיש נעים או האמת?"

רגע זה בו אני באמת מוכן להכיר בכך מתואר לעיתים כ"קפיצה מהצוק" או כ"מוכנות למות". זה לא שאני מת אלא שאמונה שלי בסיפורים שלי באשר יהיו נסדקת.

הוא לעיתים מפחיד וכואב והסיבה שכה מעטים מסיימים את החיפוש.

אין זאת הבנה אינטלקטואלית. איני יכול לרמות את עצמי. אין זה מספיק לומר:"כן זה נכון".

רגע ההכרה הוא רגע שבר אמיתי ומוחלט. זהו רגע של הכרה בכישלון כל ניסיונותי בעבר ובכל ניסיון שאי פעם העשה.

אבל אותם מעטים המוכנים להיות כנים למרות הקושי, ולוותר על כל אותן הפנטזיות שגרמו לי להרגיש כל כך טוב ושטפחתי בכל כך הרבה אהבה לאורך הדרך, יזכו בהכרה שהיא המפתח אותו חיפשו מתחת לפנסים כה רבים.
דרג רשומה זו:
3
קישורי Trackback לרשומה זו

תגובות

  • אין תגובות. היה הראשון לרשום תגובה

כתוב תגובה

אורח שישי, 23 יוני 2017